האם רצוי לחייב תלמידים יהודים וערבים להיפגש?

 

 

היום פורסם כי ח"כ עיסאוי פריג' הגיש הצעת חוק "לקירוב לבבות" בין יהודים לערבים וכי שר החינוך הביע את תמיכתו:

הבשורה לפיה משרד החינוך יקח ביתר רצינות את הנושא היהודי-ערבי היא משמחת וחשובה, אחרי ארבע שנים בהן הנושא נדחק לקרן זווית, על אף חשיבותו ודחיפותו ועל אף שרעיונות והצעות היו קיימים למכביר. הנה סוף-סוף יש סימנים שיתחילו גם לפעול באופן מערכתי ולא רק נקודתי.
יחד עם זאת, הצעת החוק הזו היא יותר "הצהרת חוק" (כפי שכינה זאת יו"ר הכנסת לשעבר , שבח וייס), שהמסר בהגשתה ובדיון עליה הוא החשוב ,אך יישומה כפי שהיא – בעייתי. מדוע חקיקה שכזו בעייתית ויתכן שאף יוצא שכרה בהפסדה? : ראשית, אין זה נכון שהמחוקק יכתיב לשר החינוך ולמערכת החינוך בכלל כיצד לבנות את סדר היום של התלמידים. תארו לעצמכם שכל ח"כ יחוקק מה חשוב רק בשעה שבועית אחת. המחוקק מציב יעדים ומטרות, ותפקיד משרד החינוך להחליט כיצד ליישמם. לכן, הרעיון של חוזר מנכ"ל, ועוד יותר מכך – של יצירת מערכת תמריצים והעמדת משאבים הוא רעיון נכון. חברי הכנסת צריכים לדאוג שזה אכן יקרה, באמצעות הפיקוח הפרלמנטרי, לא באמצעות חקיקה.  שנית, ויותר חשוב – מפגש אחד או שניים במשך 12 שנות לימוד משולים במקרה הטוב כ"ברכה לבטלה" , ובמקרה הרע – אם מדובר בתלמידים ובתי ספר שהמערכת תכפה עליהם להשתתף במפגשים כאלו – הרי שמפגש כפוי כזה יזיק הרבה יותר מאשר עשוי להועיל.
כמי שעסק בניסיונות לקדם נושא זה באינטנסיביות בשנים האחרונות (במשרד החינוך, וכאמור לצערי – בהצלחה מועטה), אני יכול להגיד די בבטחון כי במצב (האנוש) של החברה שלנו בנושא זה, אין שום "מטה קסם". אין טעם בכך (לא טעם חינוכי ולא טעם מוסרי) שתלמיד, מורה או בית-ספר יאלצו לקיים מפגשים  מכוח חוק, חוזרי מנכ"ל או הנחיות. במערכת שלנו יודעים היטב לכפות הנחיות, אך איך נצפה שכתוצאה מכך נגביר את האמפאתיה, ההבנה וההכרות עם הצד השני? יקרה בדיוק הפוך. אולי כולנו נרגיש ש"הנה עשינו משהו", אבל התוצאה בפועל תהיה הגברת הניכור דווקא בקרב מי שהכי זקוקים לקיומו של תהליך כזה. בשני הצדדים יש מי שמתנגדים למפגשים, וכפייה עליהם רק תכניס אותם להתגוננות ותיתן להם תירוץ  נהדר להצדקת התנגדותם. האם זה אומר שנוותר להם? לא. האם זה אומר שאין מה לעשות? לא.  זה אומר שמשרד החינוך – ואני שמח לקרוא ששר החינוך כבר רואה עצמו מוביל בכך – צריך לקחת אחריות ולשכנע כמה זה חשוב. כמובן ששכנוע אינו רק באמירות, אלא גם במעשים: בניית מערכת מסודרת , כולל תמריצים והקצאת משאבים רצינית, ליווי מתאים וכו'. להזכירכם: המסעות לפולין אינם חובה, פרויקט מחויבות אישית אינו חובה – ובכל זאת, אחוז גבוה מאד מבתי הספר יוצאים לפולין ומנהיגים מחויבות אישית (עד כדי כך שנדמה שזו חובה בכל מקום). איך זה קרה? כי המערכת שיכנעה בכך שזה חשוב, ויצרה לבתי הספר תמריצים והכשרות מספיק רציניים על מנת ליישם. נדמה לי גם שזו דרכו של השר הנוכחי – לא לכפות ולהנחית, אלא לאפשר ולתמרץ, מתוך מנהיגות והובלה של תפיסה ערכית
מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “האם רצוי לחייב תלמידים יהודים וערבים להיפגש?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s