כיצד אפשר לרקוד על שתי החתונות ? שימור לצד שיפור במערך בחינות הבגרות

"אני רוצה להוסיף שנים לעשרת הדברות:
הדיבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדיבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"
כך אמר אבי.." (יהודה עמיחי)

השאלה מה וכיצד לומדים ילדינו בבתי הספר ומה הצידה לדרך עימה הם יוצאים משם היא מהחשובות בשיח הציבורי שלנו. שר החינוך הודיע לאחרונה כי בכוונתו לצמצם את מספר בחינות הבגרות החיצוניות, ועל הפרק הבחינות בספרות ובהיסטוריה ואולי עוד. בכלי התקשורת כבר החלה "מתקפת הנגד" של אנשי אקדמיה ואנשי חינוך החרדים לעתידם של מקצועות אלו. כל מקצוע החל להפעיל את ה"לובי" שלו למאבק על מקומו ומעמדו. החשש המוצדק הוא שביטול הבחינה החיצונית יתפרש כאיתות על חשיבותם הפחותה של מקצועות אלו, ומשם תהיה הדרך מהירה לצמצום דרסטי במספר השעות ובהפיכתם לשוליים בסדרי העדיפויות של מורים ותלמידים. האם נגזר גורלם של מקצועות מקני-זהות חשובים אלו להינזק? במציאות ההישגית והתחרותית שהופנמה היטב במערכת החינוך שלנו בשנים האחרונות, חששות אלו אינם משוללי יסוד. למידה לשם למידה, למידה לשם הרחבת אופקים והנאה, למידה גם ללא שוט של בחינה – כל אלו נדרסו ונרמסו תחת מכבשי הלחצים של הישגים, ציונים, מדידות, ממוצעים ואחוזי זכאות. האם ניתן להשיב את הגלגל לאחור ולהחזיר לבתי הספר תרבות של למידה לשם למידה, שתלווה בהערכה פנימית במגוון סגנונות? החוששים טוענים שלא. אנשי חינוך מובילים אחרים טוענים שלא רק שהדבר ניתן ורצוי, אלא אפילו אין ברירה אלא לעשות זאת.

יש לומר את האמת: מערכת החינוך העל-יסודית זקוקה לתיקון גדול ולשינוי דרמטי. מערך בחינות הבגרות וההכנה אליהן השתלטו כמעט כליל על סדר היום בתיכונים. הבעיה היא משולשת: עודף של בחינות בגרות חיצוניות (כל תלמיד חייב להבחן לפחות בשמונה מקצועות, מהם שבעה הם מקצועות חובה); עודף של מועדים ושאלונים לכל מקצוע ; מעבר איטי מדי מקוטב של בחינות המתמקדות בלמידת שינון לבחינות המשלבות בין בדיקת ידע לבין הפעלת כישורי חשיבה בדרגות שונות על ידע זה. בפועל, רוב מנהלי בתי הספר בארץ יעידו כי המצב הנוכחי עושה עוול כמעט לכולם: עוול לתלמידים החלשים בלמידה עיונית, שמשוכה של 5 בחינות במקצועות רבי-מלל, ובנוסף גם מתמטיקה ואנגלית היא מחסום אדיר עבורם. ההצלחה שלהם תלויה פעמים רבות ב"שינון והקאה" מתסכלים וברי חלוף ולא בלמידה משמעותית ורלוונטית ; עוול לתלמידים בעלי יכולות מעל הממוצע, שנמשכים "כלפי מטה" ומגיעים למוסדות האקדמיים מידה הולכת ופוחתת של סקרנות, כישורי למידה וכישורי שפה; עוול למורים שחלקם הפכו, בעל כורחם ובניגוד למצפונם ולהכשרתם, ל"טכנאי בגרות" שנמדדים על-פי יכולתם לדחוס חומר בפורמטים קבועים ומשמימים גם להם. מובן שיש "איים" רבים של למידה משמעותית ויצירתית גם במערכת הנוכחית, אבל זה קורה על אף ולמרות מערך הבגרויות ולא בזכותו. השינוי עליו מדבר שר החינוך הוא, אם כן, מחויב המציאות: צמצום מספר הבחינות החיצוניות, צמצום המועדים, צמצום החומר, פתיחת מסלולים להערכה בית-ספרית בשיטות מגוונות ויותר אמון ואוטונומיה לבתי הספר בתהליכים אלו.

אולם, החשש מפגיעה אנושה במקצועות החובה הנוכחיים אינה דבר שיש לזלזל בו. כיצד ניתן להשיג את היעד החשוב של צמצום העול המוגזם מבלי לפגוע בקודשי הקודשים של מקצועות הרוח והחברה? ברצוני להציע רעיון שעשוי להשיג את היעד הראשון מבלי לפגוע יתר על המידה ביעד האחר. בבסיס הרעיון עומדות כמה תובנות: הראשונה היא ההבנה שהבעיה אינה בריבוי מקצועות לימוד (שהרי אין כוונה לבטל אף מקצוע) אלא בריבוי בחינות חיצוניות. השנייה היא ההבנה שללא עוגן, ולו קטן, של בחינה חיצונית יש סיכוי סביר להעלמות או זילות במקצועות אלו. השלישית היא ההבנה שכולם צריכים לוותר. על אנשי "הלובי" האקדמי והחינוכי של כל תחום דעת להבין שבמקרה הזה טובת הכלל (אופי הלמידה בבית הספר) עולה על טובת כל אחד מהמקצועות בנפרד. אם כל המקצועות יצומצמו באותה מידה לא תווצר היררכיה חדשה של "חשובים יותר" ו"חשובים פחות".

על כן, הצעתי היא לאחד בחינות במקום לצמצם בחינות. בהסתכלות מערכתית, זהו צעד מתבקש.

כך למשל, ניתן בהחלט לאחד את הבחינות בלשון עברית ובספרות לבחינה אחת ב"שפה וספרות עברית". אלו שני תחומים קרובים יחסית וזהו, אגב, הדגם הקיים כבר כיום לדוברי ערבית. במקום להיבחן ב-2 יחידות לימוד בלשון עברית (בשתי בחינות שונות) ובעוד 2 יחידות לימוד בספרות, תתקיים בחינה אחת, בהיקף 2 יחידות לימוד, שחציה יהיה בידיעת השפה (הבנת הנקרא, כתיבה) וחציה יעסוק ביצירות ספרות מרכזיות. החומר בכל אחד מחלקי הבחינה יהיה, בהתאמה, מחצית מהנהוג כיום. בעתיד ניתן יהיה גם לשלב ולבקש מהתלמידים לכתוב חיבור העוסק באחת היצירות שלמדו. פרט לכך יתן כל בית ספר הערכה פנימית בהיקף של יחידה נוספת בלשון ויחידה נוספת בספרות, במגוון של שיטות הערכה, ובהתבסס על גיוון בשיטות ההוראה ובתכנית הלימודים.

בצורה דומה ניתן לאחד בין הבחינות בהיסטוריה לבחינה באזרחות. לשני המקצועות הללו יש כמה נושאי ליבה משותפים ובעבר אף היה קיים מקצוע שנקרא "ידע העם והמדינה" (השם לא כל כך מוצלח, אך הרעיון ברור). במקום שלוש בחינות (שתיים בהיסטוריה ואחת באזרחות) אני מציע שתתקיים בחינה חיצונית אחת, שמחציתה תוקדש לתכנית בהיסטוריה ומחציתה לתכנית באזרחות (החומר לבחינה, בשני המקצועות, יצומצם בהתאם). בעתיד, אחרי כמה שנות הסתגלות,  אפשר יהיה לחשוב גם על שאלות משולבות, כמו למשל ניתוח הניו-דיל בשנות ה-30 אל מול ההתמודדות עם קשיים חברתיים-כלכליים כיום. פרט לכך, ילמדו בכל בית ספר גם יחידת לימוד פנימית על תכנים נוספים, עליה ינתן ציון בדרך של הערכה חלופית (באזרחות הדבר כבר קיים כיום, מה שמוכר כ"מטלת ביצוע"). הצעה זו תאפשר לשמור על ליבה ארצית מחייבת ומפוקחת אך מצומצמת, ויחד עימה לאפשר לכל בית ספר לבחור נושאים שונים בתכנית הלימודים ולעסוק בהם במגוון דרכים יצירתיות. יחידות החובה יהיו משותפות לכלל המגזרים, ואילו היחידות הבית ספריות ישקפו את השונות המתבקשת והרצויה בין בתי ספר שונים. התלמידים יבחנו על פחות חומר ובפחות שאלונים ומועדים, ואילו למורים תשמר מסגרת הוראה ברורה, יחד עם מספיק מרחב וחופש חינוכי. חשוב לציין שאין הכוונה לאחד בין המקצועות, אלא לאחד רק בין הבחינות. המקצועות ימשיכו להילמד בהיקף הקיים של שעות, אך דרכי ההערכה ישתנו. ההצעה תאפשר גם פתח ללמידה בין-תחומית, במסגרת היחידות הפנימיות, לבתי הספר שירצו בכך. על מנת לחולל את השינוי הנדרש ישלמו כל המקצועות "מחיר" דומה , אך בסופו של דבר כולנו – תלמידים, מורים והחברה כולה – רק נרוויח מהשינוי באופי הלמידה ובעיקר בחדוות הלמידה.

(גרסא מורחבת למאמר שהתפרסם בעיתון "הארץ", 15/8/13)

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “כיצד אפשר לרקוד על שתי החתונות ? שימור לצד שיפור במערך בחינות הבגרות

  1. הצעה מעניינת. ראשית הרעיון מציע לכבד את המקצועות השונים ולתת להם מקום במערכת הבחינות ולא לבטל, דבר שמשפיל ומנמיך את מעמד המקצוע לעומת מקצועות אחרים.
    שנית, זו התמודדות אמיתית עם המצב הגרוע אליו הגענו בבית החרושת לבגרות שבו כולם הפכו להיות ברגים קטנים וחסרי ייחוד בהוויה הזו שכולה מכוונת בחינה בלבד.
    אמנם כשמנסים לשמור על הקיים לא מתקדמים בקצב הרצוי של מהפכה, אבל יש בגכך ביטחון שהמהלך שקול ולא מוחק הישגים ומעמד של שנים .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s