היסטוריה ואזרחות – הילכו שתיהן יחדיו?

מאת אדר כהן ופרופ' אייל נווה

הוויכוח הציבורי על הוראת ההיסטוריה והאזרחות שוב התלהט, ואף כלל  טענות נגד שר החינוך וכוונותיו. במרכזו ניצבת הזיקה בין שני המקצועות ועולה השאלה האם ראוי והאם אפשרי לאחדם.

היסטוריה ואזרחות הם מקצועות מאותה "משפחה": הם נמצאים על פני רצף אחד העוסק במדעי האדם כחלק מחברה, ובהתנהגות האנושית בהקשר הקבוצתי שלה. אמנם, התופעות עליהן מתבוננת ההיסטוריה הן בעבר ואילו התופעות עליהן מתבוננים באזרחות הן בהווה; הניתוח ההיסטורי יוצא קודם כל מהקשר קונקרטי ופרטיקולרי של זמן ומקום ואילו באזרחות   המימד האוניברסלי בולט יותר. אולם, בשני המקצועות יש שילוב הכרחי בין מטרות לימודיות למטרות חינוכיות וערכיות. שני המקצועות עוסקים בניסיון האנושי לגווניו,, שואפים   להתמודד ולהכיל את המתח שבין פטריוטיזם להומניזם, וחותרים לחנך לחשיבה ביקורתית ולרגישות לכבוד האדם. בניגוד לאבחנות שמציע שלמה אבינרי, לטעמנו ההבדל המשמעותי אינו בין המקצועות, אלא בין בעלי תפיסות חינוכיות שונות לגביהם. מצד אחד של הרצף נמצאים השמרנים, המתמקדים בידע קנוני מהותני ובחינוך לערכים ברורים וקונצנזואליים (בדרך כלל ההגמוניים בלבד). בצד השני של הרצף נמצאים המחזיקים  בגישות חינוכיות פתוחות, הבנייתיות פלורליסטיות ודיאלוגיות, המשלבות בין מידע לבין גיבוש עמדות, עידוד חשיבה ביקורתית ועיסוק בשנוי במחלוקת מתוך הכלה של מגוון נקודות מבט. בשני המקצועות קיימים אנשים התומכים בכל אחת מן הגישות, וגם את שרי החינוך ואנשיהם ניתן למקם על הרצף הזה. למיטב הכרתנו, השר הנוכחי וראשי משרדו נמצאים על פני הרצף במקום הרבה יותר פלורליסטי מאשר השר הקודם וראשי המשרד דאז.

האם הרעיון של איחוד בין מקצועות היסטוריה ואזרחות הוא ראוי מבחינה פדגוגית ? באופן עקרוני, התשובה יכולה להיות חיובית, וזהו אף המצב בחלק מהעולם הדמוקרטי. בעידן שבו למידה בין-תחומית וחיבור בין תחומי חיים שונים הם אתגר מרכזי בחינוך, יש שיאמרו שזהו צעד כמעט מתבקש.

האם הרעיון של איחוד בין המקצועות ישים או ראוי במדינת ישראל בעת הזאת? התשובה היא שלילית, וזאת ממגוון נימוקים.

ראשית,  "האזרחות היא אחת, ההיסטוריות הן רבות" : אזרחות הוא מקצוע משותף לכלל הזרמים במערכת החינוך שלנו (ממלכתי, ממלכתי-דתי, ערבי ודרוזי), ובכך מקדם ערכים דמוקרטיים של הסכמיות, שילוב וזהות אזרחית משותפת. היותו של המקצוע משותף היא מציאות בעלת משמעות ערכית חשובה, וכל פטריוט ישראלי צריך לעמוד על רגליו האחוריות נגד כל ניסיון לפצל אותו חזרה ל"אזרחות שונה למגזרים שונים" . היסטוריה, לעומתו, הוא מקצוע רב פרספקטיבות המספר סיפורים אנושיים מגוונים, שנמצאים אמנם ביחסי גומלין זה עם  זה, אך מקבלים משמעות בהקשרים דינמיים ומורכבים המשתנים בזמן ובמרחב. אחד הביטויים הארגוניים לכך הוא שהיסטוריה נלמדת בישראל בארבע תכניות לימודים שונות בארבעת המגזרים. יש שיברכו על כך  בשם תפיסת ריבוי התרבויות ויש שיצרו על כך בחששם  מעידוד סקטוריאליות והרחבת שסעים.  כך או כך, לא נראה שמצב זה יכול להשתנות במציאות הפוליטית והחינוכית שלנו, כלומר-  איחוד בין המקצועות כלל אינו אפשרי.

שנית, מי שהציעו בשנים האחרונות איחוד או טשטוש הגבולות בין המקצועות (כולל אנשים בצמרת משרד החינוך) עשו זאת בדרך כלל על מנת לרוקן את מקצוע האזרחות מתכניו וערכיו הייחודיים, וכדי לחזק את השיח האתנוצנטרי-ייחודי על חשבון כל שיח אחר. לתפיסתם, מקצוע ההיסטוריה האתנוצנטרי צריך "לבלוע" את מקצוע האזרחות הפלורליסטי. שתי ההנחות היו שגויות, ומזימות אלו לא צלחו. אולם כתוצאה מכך יש רגישות רבה (ומוצדקת) לניסיונות לאחד בין המקצועות משיקולים שאינם פדגוגיים.

מה בכל זאת אפשרי  ורצוי? איחוד שני המקצועות תחת אשכול היבחנות והערכה אחד. נראה כי כוונותיו של משרד החינוך נובעות בעיקר מהרצון לצמצם את מספר בחינות הבגרות החיצוניות. על כן, מדובר – אם בכלל – על שינוי ארגוני ולא מהותי.   כאמור, יש להתנגד בכל תוקף לאיחוד בין המקצועות ולמיטב ידיעתנו גם שר החינוך מתנגד לכך.  יחד עם זאת, יש לתמוך ברעיונות שיוכלו להוביל ללמידה משמעותית יותר. האמצעים העיקריים לכך הם הפחתה בבחינות חיצוניות  ופתיחת אפשרויות להערכה חלופית, ולצידם גם האפשרות ללמידה בין-תחומית. היתרון ביצירת מסגרת ארגונית אחת לשני המקצועות (ללא איחודם) הוא האפשרות ליצירת למידה בין-תחומית, שניתן להעריך גם באמצעות פרק משותף בבחינות הבגרות. למידה בין-תחומית כזו (בין אם תהיה רשות או חובה) תאפשר לחזק את המטרות המשותפות של שני המקצועות : דיאלוג עם המורשת ועם המציאות הפוליטית, מחויבות לחברה ותיקון עולם, חשיבה ביקורתית ופלורליזם של נקודות מבט על המציאות.

ומילה אחרונה על פלורליזם ועל שר החינוך. מניסיוננו האישי המר למדנו כי אסור להכניס אנשים מקבוצות זהות מובחנות לקטגוריות של "החשוד המיידי", לראות בהם מי שפועלים בשם "המחנה שלהם" ולא למען טובת הכלל, ולפרש בהכרח כל צעד שלהם ממניעים אידיאולוגיים צרים או אינדוקטרינריים. בעידן בו אזרח ערבי יכול להיות שופט בית המשפט העליון, אזרח דרוזי אלוף בצה"ל, אזרח בדואי נשיא מכללה, וכל זאת מבלי שיחשדו באף אחד מהם בחוסר יושר מקצועי ואינטלקטואלי, יכול גם אזרח שהוא רב ותושב אורנית להיות שר החינוך מבלי שייחשד אוטומטית באינדוקטרינציה דתית-משיחית. תפיסת עולמו הבאה לידי ביטוי במכלול מתמשך של מעשים ופעולות הם שצריכים להעיד עליו – האם הוא פלורליסט או שמרן חינוכי. נראה לנו שהשר פירון, בניגוד לחלק מקודמיו החילונים התל-אביביים, אינו אדם של "כזה ראה וקדש" אלא אדם של דיאלוג.

גרסא מלאה של מאמר שפורסם בעיתון "הארץ" , 11/12/13

פרופ' אייל נווה הוא ראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל-אביב, ומרצה בסמינר הקיבוצים

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “היסטוריה ואזרחות – הילכו שתיהן יחדיו?

  1. הי אדר,
    מאמר יפה וחכם (כרגיל). אני במקומך לא הייתי מפנה לגרסת המאמר ב'הארץ' בשל הצרימות הלשוניות-סגנוניות שנפלו בו, דוגמת "ההיסטוריה מתבוננת על…" . בכל מקרה טוב להיווכח שהיד עוד נטויה והקולמוס לא נשבר.
    שבת שלום,
    שלמה

  2. הי אדר.
    השנה אני עושה ניסוי בכיתה י"א שאני מלמד זו השנה השנייה, ולא מעביר שיעורי אזרחות בנפרד, אלא עושה שימוש בחומר ההיסטורי (עד עכשיו עסקנו בעליית הנאצים לשלטון ובשלבים הראשונים של השואה) כדי להעלות מושגים וסוגיות באזרחות. לצערי, לא הצלחתי להכין את הדברים כמו שצריך מראש, ועדיין – הצורה הזו של עיסוק בחומר אזרחי מאפשרת לתלמידים רבים יותר חיבור לנושא. מעבר לכך, ישנם נושאים בהיסטוריה שכמעט בלתי-אפשרי להורות אותם כראוי ללא עיסוק בתכנים של אזרחות, ודווקא ההפרדה המלאכותית פוגעת בשניהם.
    אבל אני הייתי מרחיב את זה עוד יותר – הרי כמורה להיסטוריה ואזרחות אני עוסק בהכרח גם בסוגיות של מקצוע הלשון, של ספרות ושל תנ"ך. השאלה היא לא החיבור בין מקצועות, השאלה שצריכה להישאל היא כללית יותר – בעולם שהולך ונעשה מורכב יותר, עם תלות הדדית גוברת בין אנשים, מקצועות וארצות, האם הגישה הדיסציפלינרית היא בכלל הגישה הנכונה להוראה הבית-ספרית? האם לא נכון יותר להגיע אל החומרים השונים מתוך עיסוק בסוגיות מציאות?
    *בצריך עיון…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s