מה לעשות כאשר "האחר" ממש איננו "אני" ? עוד מחשבות על מאבק בקיצוניות וגזענות באמצעות חינוך

אני מעלה רשומה שאת עיקריה כבר כתבתי כאן בעבר, אך עדכנתי אותה לאור אירועי התקופה האחרונה . אני מקווה שעם סיום המבצע , כאשר כל החיילים ישובו הביתה בשלום והאזרחים ישובו לחיי השגרה, נוכל כולנו להתפנות ולעסוק בכך.

עיקרי הדברים:
א. תופעות הגזענות והקיצוניות מתגברות בחברה כולה ובקרב התלמידים בכל המגזרים והאזורים, ומרבית המורים חסרי אונים וחסרי כלים פדגוגיים להתמודדות עם מצבים אלו. מדובר בתופעה מערכתית כוללת, הדורשת טיפול מערכתי כולל.
ב. הטיפול הממוקד בתופעות הגזענות והקיצוניות בקרב תלמידים היה עד היום נקודתי או בשוליים של המערכת. הנמענים העיקריים של מערכת החינוך צריכים להיות המורים, אותם יש להכשיר לתת מענה לסוגיה.
ג. טיפול בקיצוניות וגזענות הוא נגזרת של "האחר הוא אני", אך לא חופף אליו ואינו נובע ממנו בהכרח באופן טבעי.
ד. האתגרים המרכזיים, הנגזרים מההתנסות בתחום בשנים האחרונות:
1. יש הרבה מחקרים אך מעט תרגום שלהם לכלים פדגוגיים המתאימים להתפתחות המקצועית של מורים.
2. אנשי חינוך טועים לחשוב שעיסוק חינוכי בסובלנות ("הפן החיובי") שקול לעיסוק חינוכי במניעת קיצוניות וגזענות ("הפן השלילי").
3. מתן מענה חינוכי לתלמידים ומענה פדגוגי למורים צריך לכלול שילוב בין הפן הקוגניטיבי, החווייתי והרגשי ומותנה ב"פירוק מוקשים" והתנגדויות לעצם העיסוק בנושא.
ה. ההצעות האופרטיביות העיקריות:
1. הכללה ברורה של תכנית מערכתית בנושא "התמודדות עם עמדות קיצוניות וגזעניות" בתכנית העבודה ובתכנית התקציבית של המשרד ויחידותיו, כחלק מ"האחר הוא אני" אך באופן מובחן ומובהק בתוכו.
2. הכללת הנושא, באופן מובחן ומובהק, בתהליכי הכשרה והתפתחות מקצועית של פרחי הוראה, מורים ומנהלים.
3. שילוב התייחסות לנושא במדדי האקלים במיצ"ב ובקריטריונים לתקצוב דיפרנציאלי.
4. המשך אמירות ברורות ו"רוח גבית" של ראשי המערכת בנושא.

 

אני כותב את הדברים להלן מתוך תחושה קשה, המקננת בי כבר זמן רב, כי איננו עושים די בנושא אקוטי לחיינו בארץ הזו. אירועים חמורים שהתרחשו בארץ בשנים החולפות (וחלקם ממש בשבועות האחרונים), כמו גם נתונים ומחקרים ארוכי טווח משקפים וחושפים בפנינו שוב ושוב עובדות מדאיגות על היקף העמדות הקיצוניות והגזעניות בחברה שלנו. אני מתכוון לשלל התופעות שהאירועים והנתונים משקפים: החשש מהאחר / שנאת האחר / הרתיעה מהאחר / דעות קדומות ועמדות לא-דמוקרטיות הנובעות מכל אלו. הביטויים הקשים ביותר שנתקלנו בהם לאחרונה קשורים ליחסים בין יהודים לערבים, אך ברור כי זה ביטוי לתופעה רחבה יותר של שנאת וחשש מ"האחר באשר הוא אחר" (חרדים, עולים מאתיופיה, הומוסקסואלים, פליטים, מהגרי עבודה וכו'). תופעות אלו עלו גם במחקרים שבדקו את החברה הישראלית בכללותה (עולם המבוגרים) , וגם במחקרים על עמדות בני נוער .
לכל זאת הצטרפו שורה ארוכה של אירועים קשים שהחברה הישראלית חוותה בשנים האחרונות, בהם מעשי אלימות, התגרות, אמירות בוטות והשחתת רכוש, שכולם שויכו למניעים גזעניים המכונים גם "פשעי שנאה" (Hate Crimes). בחודש האחרון היינו עדים לכמה אירועים נוספים כאלה, שהחמור והמזעזע בהם הוא הרצח של הנער מוחמד אבו-חדיר ממזרח ירושלים.

אירועים ונתונים אלו קיבלו חיזוק מתמיד בפגישותיי עם מורים רבים לאזרחות ומחנכים בכל רחבי הארץ. המורים מביעים תחושות קשות של תסכול ומרביתם חשים חסרי אונים מול עוצמות גילויי השנאה והגזענות בהם הם נתקלים בכיתות. מורות ומורים רבים סיפרו כי הפסיקו כמעט כליל לדון בכיתה בנושאים שנויים במחלוקת (ובמיוחד סביב הנושא היהודי-ערבי) כיוון שאינם מסוגלים להתמודד עם הקיצוניות והגזענות בדברי חלק מהתלמידים ומהסערה הרגשית שהנושא מעורר. חשוב לציין כי אין המדובר במורים באזורים מסוימים או בסוג תלמידים מסוים. מדובר על תופעה מערכתית כוללת: שמעתי זאת ממורים רבים באזור תל-אביב כמו גם ממורים בצפון ובדרום ; שמעתי זאת ממורים לתלמידים חזקים מבחינה לימודית וסוציו-אקונומית כמו גם ממורים לתלמידים חלשים מבחינות אלו ; שמעתי זאת ממורים בממלכתי כמו גם בחמ"ד ובמגזר הערבי. אני משווה את הבעיה הזו לבעיות מערכתיות אחרות המאפיינות את עולם החינוך שלנו: משבר האוריינות, משבר האלימות וכו'. מן הסתם, יש גם קשר בין הדברים. אני מזכיר כי בשנים האחרונות היו בקרב בני נוער ואף בבתי הספר כמה וכמה אירועים של אלימות קשה, שסיבותיהם "שנאת האחר" (מה שמשויך גם כן לקטגוריה של Hate Crimes).
המורות והמורים פנו אליי שוב ושוב (בעבר – כנציג ה"מערכת", ולאחר מכן – כמי שנתפס כבקיא בנושא) על מנת להתריע על התופעה ובבקשה לסייע להם בתחושת חוסר האונים החינוכי בו הם מצויים. במקצוע האזרחות נושאים אלו עולים תדיר בכיתה, וזאת במסגרת תכנית הלימודים, אך ברור כי קשיים ואתגרים אלו הם נחלתם מרבית המורים והמנהלים.
העוצמות הרגשיות של המצוקה והתסכול בקרב מורים כה רבים הם לטעמי נימוקים חזקים יותר מכל הסקרים והמחקרים לחשיבה ופעולה מערכתית דחופה בנושא זה. לאחר שיחות כאלו עם מורים, חשתי כי כל פועלנו (הרב והחשוב) בתחום של חינוך אזרחי אינו נותן מענה אמיתי ונכון לאחת הבעיות המרכזיות המאיימות על פניה של החברה ומערכת החינוך שלנו. לצערי, על אף מסמכים רבים שנכתבו בנושא ופעולות נקודתיות רבות, מערכת החינוך טרם "הרימה את הכפפה" בעניין זה באופן משמעותי.

להלן אציע קווי מחשבה לפעולה בנושא, במספר שלבים:
א. הגדרת הבעיה וחשיבותה בסדרי העדיפויות של המערכת.
ב. מסקנות מהתנסות של עשייה בתחום.
ג. פתרונות אפשריים ברמה המערכתית.

הבעיה ומקומה בסדרי העדיפויות
בתחום החינוך הערכי עוסקת המערכת שלנו במטרות ומשימות רבות. אין נושא שאיננו מטופל, אולם השאלה היא תמיד מהו היקף ועומק הטיפול בכל נושא, ומהו מקומו בסדר העדיפויות.
בשנים הקודמות הושם דגש במיוחד על שני כיוונים מרכזיים (שגם הושקעו ומושקעים בהם משאבים רבים): החינוך למעורבות חברתית ולאזרחות פעילה [לדוגמא: מטלות הביצוע באזרחות, תעודת בגרות חברתית וכו'] ו- חינוך לפטריוטיזם וזהות יהודית [לדוגמא: פרויקט הכנה לצה"ל, מסעות לפולין, מקצוע מורשת תרבות ישראל וכו']. שני הנושאים הללו הינם , ללא ספק, משמעותיים וחשובים ביותר, והשטח החינוכי אף מעיד על הרצון וה"צמא" לעיסוק בהם. בשנה האחרונה הוכנס גם הנושא "האחר הוא אני", אשר לכאורה עוסק גם בנושא המאבק בתופעות הגזענות, אך זהו אינו מוקדו.
נושא מרכזי נוסף שהמערכת מטפלת בו בשנים האחרונות הוא בעיית האלימות, שגם לה יש קשר לנושא "שנאת האחר", אך בכך עוסקים בעיקר בפן הייעוצי/רגשי או המשמעתי, ובעיקר מטפלים ברובד התוצאות ולא בסיבות העומק. תוצאות מחקרים מראות כי הגזענות מתבטאת בראש ובראשונה בעמדות והשקפות, שבאות לידי ביטוי לאחר מכן גם במעשים (שחלקם גולשים לאלימות, אך זהו לא מלוא היקף הבעיה).
הסקרים אף מראים כי דווקא בנושא הפטריוטיזם ותחושת ההזדהות והמחויבות למדינה אין בעיה מערכתית בקרב בני הנוער (במגזר היהודי) ורובם מביעים עמדות של הזדהות ומחויבות למדינה ולזהות היהודית והציונית שלהם .
לטעמי, השלב הראשון בטיפול בבעיית הגזענות והקיצוניות של תלמידינו היא להציב (מחדש) בעיה זו כמרכזית בסדר היום של כלל המערכת (לצד המטרות הערכיות האחרות שפורטו). נושא המאבק בקיצוניות ובגזענות הוא נגזרת של הנושא הרב-שנתי "האחר הוא אני", אך אינו זהה לו. במקרים של עמדות קיצוניות וגזעניות ה"אחר" הוא הרחוק ביותר מלהיות ה"אני", ונקודת הפתיחה לטיפול בנושא אינה יכולה להיות הנחה של הזדהות או אמפתיה (כמו, למשל, כאשר ה"אחרים" הם אנשים עם מוגבלויות או אנשים מזרמים דתיים שונים).
בבואנו ליישם את חוק החינוך הממלכתי, אנו נוכחים שבאותה נשימה דורש מאיתנו החוק "להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים" (סעיף 2(2) לחוק). ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, צריכים להתפרש במערכת החינוך בכפיפה אחת כהזדהות, שייכות מחויבות וגאווה במדינת הלאום היהודית, יחד עם מעורבות חברתית ואזרחית בה, וזאת ללא שנאה או סלידה ממי שהוא "אחר" בתוכנו. בקדנציה הקודמת הושקעו מאמצים ומשאבים רבים בשני הרכיבים הראשונים. בקדנציה זו נוסף לכך הרכיב השלישי – הכרה של ה"אחר", מתוך אמפתיה וסולידריות. כעת נדרש להוסיף נדבך נוסף, והוא טיפול במקרים בהם ה"אחר" גורם לתלמידים מעצם קיומו תחושות קשות של פחד, ניכור, סלידה ואף שנאה, הנגררות לכדי עמדות קיצוניות וגזעניות.

מסקנות מהתנסות של עשייה בתחום
הצוות אותו הובלתי בעבר במשרד החינוך וכן שורה של ארגונים ומומחים בתחום החינוך האזרחי עסקו בשנים החולפות בחשיבה ובמספר מצומצם של התנסויות מתוך מטרה להציע טיפול חינוכי לנושא המאבק בגזענות. מסקנותינו היו, בין השאר:
1. מבדיקה של הכתיבה בתחום זה מסתבר כי קיימים מחקרים אקדמיים לא מעטים (בתחומים של פסיכולוגיה פוליטית וחינוך) בנושא עמדות גזעניות, אולם כמעט ולא מצאנו "תרגום" של מסקנות מחקריות אלו לקווי פעולה פדגוגיים-חינוכיים קונקרטיים. זהו שדה שטרם נחרש דיו, ובודאי לא ברמה המעשית במוסדות החינוך ובגופי ההכשרה למורים.
בשלוש השנים החולפות הייתי שותף לפיתוח והעברה של כמה השתלמויות מורים שעסקו באופן ממוקד בהתמודדות עם תופעת הקיצוניות והגזענות. לתחושתי אנו רק בתחילת הדרך בפיתוח הפדגוגיות המתאימות לפיתוח מקצועי של מורים בנושא זה. מספר המורים שהשתתפו בהשתלמויות ממוקדות בנושא זה הוא לא יותר מכמה עשרות (אך רובם המכריע חש שההשתלמות תרמה לו רבות).
2. קיימת נטייה רבה במערכת החינוך לשייך את הטיפול בנושא המאבק בגזענות לנושאים כלליים ו"רכים" יותר, דוגמת סובלנות או הכרת האחר (כיום בעיקר תחת "האחר הוא אני"). בנושאים אלו מטפלת המערכת באופן נרחב (מה שהתעצם מאד בשנה האחרונה), והם גם נושאים בעלי אוריינטציה פוזיטיבית ולא נגטיבית (חינוך ל"מה ראוי" ועל כן פחות מעורר מחלוקת , ולא ל"מה לא ראוי" ועל כן מטריד ורגיש). מסיבות אלו מובנת הנוחות של אנשי חינוך רבים להחזיק בעמדה (המבוססת על עובדות, אך המוטעית מבחינה מהותית) שקיים כבר טיפול בסוגית הגזענות. כפי שלמדנו מהמחקר בתחום, וכפי שיודעת כל מורה, העובדה שמלמדים מהי סובלנות ומה חיובי בה או שנפגשים עם "האחר", כלל וכלל אינה מבטיחה שיטופלו באופן מהותי עמדות ותפיסות קיצוניות וגזעניות בקרב התלמידים.
3. הטיפול החינוכי בנושא הגזענות הוא מצד אחד צורך אקוטי, אותו מביעים מורים, מחנכים , מנהלים ומפקחים – ומצד שני מעורר חשש רב בקרבם, שכן זהו "שדה מוקשים" שמעורר חשש להיכנס אליו, ובנוסף המורים מרגישים (ובצדק) שאין בידם כיום "מפרקי מוקשים" טובים מספיק לעבודה החינוכית היעילה בכיתות. על כן , עצם העיסוק בנושא דורש שבירת חומות של התנגדות וחשש בקרב הצוות החינוכי והתמודדות שלהם כמבוגרים ואזרחים עם התופעות עצמן.
4. מסקנתי החד משמעית לגבי דרך הטיפול החינוכי-פדגוגי בנושא הינה שרק שילוב בין שלושה תחומים חינוכיים יכול להביא לתוצאות עומק אמיתיות של שינוי בתפיסות ערכיות המוביל גם להתנהגות :
הפן הקוגניטיבי : ידע, מושגים, הכרות היסטורית עם התופעה, השלכותיה הקשות והמאבק בה, ידע על "האחרים השנואים" שיפחית סטריאוטיפים לגביהם , וכו'.
הפן החווייתי : עיסוק ב"אחר" ועיסוק ביחסנו כלפיו על ידי חוויות כגון: ספרות ואומנות, סרטים, סרטונים, ביקורים, סיורים, מפגשים וכו'.
הפן הרגשי: טיפול בסוגית יחסנו ל"אחר השנוא" מתוך ההיבט הרגשי והפסיכולוגי – הן האישי והן הקבוצתי (במסגרת "קבוצת השווים").
שילוב בין שלושת התחומים הללו באופן משמעותי ואפקטיבי במערכת החינוך הוא יעד קשה להשגה. הוא דורש יכולות וכישורים רבים מצד המורה או לחילופין שיתוף פעולה אינטנסיבי ומעמיק בין גורמים שונים בבית הספר באופן מתמשך. ברמת מטה משרד החינוך או ברמת גופי החינוך האחרים העוסקים בהכשרות המורים מדובר גם כן בשינוי פרדיגמות העבודה הרגילות ובשיתופי פעולה שאינם טריוויאליים.

מסקנתי מכך הינה כי המערכת חייבת לדרוש מהמורים לעבור הכשרות רציניות בנושא, במסגרת העיסוק ב"אחר הוא אני", ולספק להם את הכלים והאפשרויות המתאימים לכך. לשם כך, יש להיערך בהתאם, מתוך ראייה מערכתית וארוכת טווח.

דרכי פעולה אפשריות.
האמירות של שר החינוך ושל ראשי המערכת אודות הגזענות והקיצוניות בעת הזו ברורות ונחרצות, ועל כן יש לפנות לאלתר לצד המעשי. בשנים האחרונות נכתבו כבר מספר דוחות , מחקרים ומסמכים בנושאים אלו ואין טעם בהקמת עוד ועדה או בכתיבת עוד מסמכים תיאורטיים. הבעיה גלויה וקיימת בפנינו, ויש לפנות מיד לפסים מעשיים של טיפול בה. מאידך, דרך הפעולה אינה כה חד משמעית, וקיימות כמה אפשרויות. להלן אציע כמה מהן, וזאת מתוך מטרה שיערך דיון מעמיק בעניין, כך שגם משרד החינוך וגם בתי הספר יוכלו לגבש ולהוביל קו פעולה ברור בעניין.
א. הכללה ברורה של נושא זה במסגרת הנושא הרב-שנתי "האחר הוא אני", כנושא נגזר ומובחן מהכותרת הכללית (בממד התכניות החינוכיות וגם בממד התקציבי).
ב. הטלת משימה של גיבוש תכנית מערכתית להתמודדות עם הנושא בבתי הספר על "כוח משימה" משותף שיכלול אנשי אקדמיה וארגונים, מומחי תחומי הדעת (המזכירות הפדגוגית), אנשי החינוך החברתי (מינהל חברה ונוער) ואנשי הפסיכולוגיה (שפ"י). כולל: הקצאת משאבים מתאימים ליישום התכנית.
ג. שילוב הנושא כמרכזי במסגרת העיסוק של משרד החינוך בחינוך ערכי, וגם בקריטריונים לתקצוב דיפרנציאלי של בתי הספר או המוסדות להכשרת מורים.
ד. הכנסת הנושא לתכניות העבודה השנתיות של משרד החינוך, על מנת שהנושא יופיע בתכניות העבודה של היחידות הרלוונטיות השונות .
ה. הכללת מדדים של תפיסות עולם ערכיות כלפי "האחר" במסגרת מדדי האקלים הבית ספרי במיצ"ב. כיום נבדק נושא האלימות ונושא יחסי מורים-תלמידים, אך אין כל שיקוף לתפיסות העולם הערכיות של התלמידים כלפי ה"אחר". מדד שכזה ישקף באופן ברור מהם המוקדים והנושאים בהם יש לטפל, גם אם יש חשש שיציב בפנינו מראה לא נעימה.
ו. שילוב הנושא והדיון החינוכי והפדגוגי בו באופן מובנה בהכשרות מנהלים ("אבני ראשה"). התפיסה של "אבני ראשה" כי המנהלים הם מנהיגים פדגוגיים של בתי הספר חייבת להיתרגם גם לאופן המערכתי בו מטפל המנהל בנושאים כמו קיצוניות או גזענות.
ז. הטמעת ההתמודדות עם הנושא במסגרת הכשרות המורים – במכללות. כיום יש טיפול בנושא במספר קורסים במספר מכללות, אך אין חובה לכך, ובנוסף הנושא נבלע לעיתים בתוך נושאי רחבים יותר (כמו סובלנות, "האחר" וכו') ועל כן ליבת האתגר החינוכי אינה מטופלת.
ח. הכללת השתלמות חובה לכל המורים הנמצאים בשנת סטאז' בנושא זה. מורים חדשים וצעירים מתמודדים כמעט מיומם הראשון בכיתה עם אתגר העמדות הקיצוניות של חלק מהתלמידים, ושנת הסטאז' היא הזמן המתאים ביותר לצייד אותם בכלים פדגוגיים להתמודדות עם הסוגיה.
ט. העצמה וחיזוק של פעולות חינוכיות קיימות במערכת אשר הוכיחו את עמידתן במטרות אלו.
י. חיזוק התחום של חינוך לחיים משותפים במטה המשרד ובמערכת בכלל, תוך דגש על חיבור וקישור בין 3 מרכיבים מרכזיים: הפן הלימודי, הפן החוויתי/מעשי, הפן הרגשי.
יא. המשך האמירות ברורות של ראשי המערכת למורים ולמנהלים בנושאים אלו, באפיקים המוכרים: חוזר מנכ"ל, כנסים, נאומים וכו'. אמירות אלו צריכות לשקף את התובנה לפיה מניעת גזענות אינה קשורה כלל ועיקר לעמדות פוליטיות ומפלגתיות. להפך, זהו תנאי מקדים ומשותף לכל מי שרוצים להבטיח שיח פוליטי לגיטימי וראוי בין ימין לשמאל, דתיים וחילוניים, וכו'.
הטיפול בבעיה זו הוא מורכב וסבוך, אך אני מאמין כי כיום יותר מתמיד זו צריכה להיות מחויבות מרכזית שלנו כמערכת חינוך. לא עלינו המלאכה לגמור אך אין אנו רשאים להיבטל ממנה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מה לעשות כאשר "האחר" ממש איננו "אני" ? עוד מחשבות על מאבק בקיצוניות וגזענות באמצעות חינוך

  1. לצערנו מי שמדבר היום על שלום צריך לרדת למחתרת כי לדבר על שלום זה חורג משום מה מקונצנזוס. אבל התהליך הזה החל כבר מזמן… יש תחושה שנשארתי כמעט לבד. – – ובכל זאת, לא אוותר על טיפוח המחויבות לכבוד, הכרת האחר והדבקות בערכים הומניסטיים…

  2. בימים אדומים של פרעות ודמים,
    בלילות השחורים של ייאוש,
    בערים בכפרים את דגלנו נרים,
    ועליו: מאבק בגזענות!

    יסלח לי אברהם יאיר-שטרן על השיבוש המכוון של הפזמון של שירו "חיילים אלמונים".
    כה לחי, גלית ואדר על המאמר היפה והחשוב בעד החינוך כנגד הגזענות הפושה בקרב
    תלמידים ובכלל בישראל.
    שלמה הרציג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s