על חשיבותה של רפלקטיביות – לרגל תחילתה של תשע"ז

"באמת קשה לעשות דמוקרטיה. כי את הדמוקרטיה, כמו כל חלום אחר, לא יוצרים בעזרת מילים נוקבות, אלא בעזרת רפלקציה ומעשים.

מה שאני אומר לא מוכיח שאני דמוקרט, או שאיני גזען או שוביניסט, אלא מה שאני עושה מוכיח זאת.

אסור שמעשיי יעמדו בסתירה לדבריי. מעשיי – הם אלו שמספרים על נאמנותי לדבריי או על העדרה… ברגע שאני מגלה חוסר קוהרנטיות בין דבריי למעשיי – אזי, בשעה שאני חושב על הדבר, לעיתים בכאב, ואני תופס את אי-הבהירות שבה אני שרוי, אני מגלה שאיני יכול להמשיך כך, ואני מחפש דרך מוצא. כך מתייצבת בפניי אפשרות חדשה. " (פאולו פריירה, מכתבים למורה – לאלה המעזים ללמד, עמ' 100)

בתקופה האחרונה נדמה לי לפעמים שאפילו אם אנשים רק מתחייבים לערכים הומניסטיים – זה כבר טוב. פוליטיקאים, עובדי ציבור, מורים, תלמידים, וסתם אנשים שנוסעים לצדי באוטובוס –  הציפייה שיביעו מחויבות לערכים מוסריים, הומניסטיים, דמוקרטיים נראית לפעמים משאת נפש שצריך להתפלל שתתגשם. אבל הטקסט הזה של פריירה מזכיר לנו שלא מספיק להצהיר ולא מספיק להתכוון. צריך גם לעשות. הצהרת המחויבות לערכים הנעלים היא רק תנאי הכרחי, אך לא מספיק, בדרך לחברה מתוקנת.

אחת המעלות שפריירה מזכיר לנו את חשיבותה היא היכולת להיות רפלקטיביים. לדעת לבחון ולבדוק את עצמנו, לגלות פערים בין הכוונות למעשים, והיכולת להשתנות (אפילו קצת) לאור ההתבוננות הזו. בשנים האחרונות נוכחתי בהעדרה של רפלקטיביות מהיום-יום במערכת החינוך שלנו ומהחברה שלנו בכלל. זו אחת הרעות החולות שלנו. בה בעת פגשתי באנשים שזו תכונה יסודית שלהם, וגיליתי שכאשר אנשים מורגלים ומתורגלים בכך (כולל ילדים) הם עוברים תהליכים שמיטיבים עם עצמם ועם סביבתם. זה לא קל, זה דורש זמן ותשומת לב, ולעתים גם אומץ –  אבל זה משתלם.

באחד הראיונות הרבים עם שמעון פרס ששודרו עם מותו הוא סיפר שבכל לילה, לפני השינה, הוא שואל את עצמו שתי שאלות: מה קידמתי ותרמתי היום? במי פגעתי היום? (לשאלת המראיין הוא השיב בכנות שכמעט בכל יום הוא חש שהוא פוגע במישהו). הייתי מוסיף לכך שתי שאלות ברוחו של פריירה: האם מעשיי היום משקפים את תפיסותיי? מה למדתי היום על עצמי?

אני מאחל לנו שבשנה הקרובה נעמיק ונלמד את היכולת להתבונן על עצמנו – כל אחד על עצמו וכולנו יחד על עצמנו כחברה. האם האידאלים שלנו על הומניזם ועל יהדות אכן מסייעים לנו לכוון את דרכנו ביום-יום, לקבל החלטות ולבצע פעולות? להיות הורים? להיות מורים? להיות אזרחים?  לו יהי .

מודעות פרסומת